האתר אינו נתמך בדפדפן זה
אנא שדרגו לדפדפן חדש יותר
המורשת של ניר

המורשת של ניר

באפריל 2002, במהלך פעולת שייטת 13, בקרב פנים מול פנים נגד מחבלים בשכם, נפל רס"ל ניר קריצ'מן. מפקדו וחבריו ליחידה, החליטו להנציחו בפרויקט חינוכי ייחודי. עמותת נירים שהוקמה על שמו, שמה לה למטרה להיות נושאת הדגל בכל הנוגע לחינוך למצוינות של נוער ישראלי בסיכון גבוה, שנשר, או נמצא בסכנת נשירה, ממסגרות חינוכיות פורמאליות.

 

 

"ברגעי משבר הייתי מסתכל על התמונה שלך ומרגיש אותך אומר לי: "יאללה, קדימה, עוד קצת." כתב אורי בוגר נירים לניר קריצ'מן.

אף אחד מהחניכים בנירים לא זכה להכיר את ניר קריצ'מן, אבל נוכחותו במסע המפרך שלהם אל לב החברה היא מוחשית ובמקרים רבים אפילו אישית.
ניר נפל באפריל 2002 וכך, מדי שנה בצמוד לאירועי יום הזיכרון הלאומי חל גם יום השנה שלו. עשרות רבות של אנשים נאספים סביב המצבה גדושת הפרחים, ולמרות ריבוי המשתתפים זהו אירוע אינטימי, מרגש, מלא תוכן ומעצים. לא רק עבור משפחתו ואוהביו אלא גם עבור עשרות נערים ונערות, מכפר הנוער נירים ובתי נירים בשכונות שהוקמו על שמו, ומעמותת "אחרי" בחדרה בה התנדב והדריך.
אורי מהלל, צמח מתוך ילדותו הקשה, שרת כלוחם בסיירת גולני והיום הוא סטודנט מצליח למינהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצלייה. המכתב שכתב לניר ליום השנה האחרון היה אישי ומצמרר. החלטנו לשתף אתכם, בחלק מדבריו כי אנו רואים בכם שותפים לעשייתנו וחלק ממשפחת נירים המורחבת:
"...ומה שמיוחד בך ניר, זה שהשארת חותם פה בעולם הזה, נירים הוא החותם שלך וזה חותם לנצח, תמיד תהיה מודל לחיקוי בעיני כולם. אני זוכר שעוד כשהייתי בנירים בכל קושי ומשבר תמיד הייתי נעזר בך, גם אם אתה לא פה פיזית, אני הייתי נעזר בך וכולם יודעים שהמקום הקבוע שלי בחדר אוכל היה מול התמונה שלך שנתנה לי תמיד כוח להמשיך הלאה. ברגעי משבר הייתי מסתכל על התמונה שלך ומרגיש אותך אומר לי "יאללה, קדימה, עוד קצת". ובאמת צדקת, למרות הקושי בכל הדרך הלא קלה שעברתי, באמת זה היה תמיד "רק עוד קצת". והמשכתי את הדרך כפי שבטוח רצית, והלכתי להיות לוחם בסיירת גולני, ותראה איזה עולם קטן, היום אני סטודנט בבינתחומי, ובכיתה איתי - חבריך מהיחידה.
אני בטוח שאתה גאה בדרך שאנחנו עושים וממשיכים לעשות בזכותך. ניר, אתה תמיד איתנו, ותדע שכל שנה אתה מיצר עוד ועוד נירים קטנים, שממשיכים את דרכך ואת חזונך, להיות חלק מחברה מובילה, ואני אומר שמי שיוצא מנירים מגיע להיות לא רק חלק מהנורמה של החברה, אלא מקבל כלים להיות מעל לנורמה, וזה בטוח מה שרצית.
ניר, אתה תישאר בליבנו לעד!!!
אוהבים ולא שוכחים, אנחנו בוגרי נירים.
ותודה אישית ממני על מי שאני היום, והכל בזכותך.
אוהב, אורי מהלל "צוות אופק 2007".


"אני מתרגשת לפעמים כל כך כשאני רואה את הדרך שהם עוברים, כשאני פוגשת את אורי ובוגרים אחרים ורואה לאן הגיעו", אומרת הדס קריצ'מן, אימו, בשיחה אישית בבוקר שלמחרת האזכרה, "לא פעם אני שואלת את עצמי איך זה יכול להיות שכל הדבר הגדול הזה התחיל רק בזכות מותו של ניר."

ביום הולדת נירים האחרון השתתפה הדס במפגש בוגרים-חניכים שהתקיים בכפר. "מרגש אותי לשמוע אתכם" אמרה לנערים "אבל חשוב לי שתדעו שניר לא היה איזה עילוי או אגדה, הוא היה שטותניק גדול, חברים ובילויים העסיקו אותו לפעמים הרבה יותר מהלימודים ולמרות החיוך הזה שדיברתם עליו, והשמחה, לא הכל בא לו בקלות והוא התאמץ מאוד כשרצה להתגייס לשייטת."
והדס, למרות האובדן הנורא והכאב היומיומי, היא אישה קורנת, פעילה, לבבית ופתוחה.
"יש כל כך הרבה דברים שלא ידעתי עליו, על ניר. הוא היה הילד האמצעי, שטותניק, כמו שאמרתי לחניכים. הבית שלנו היה תמיד מלא חברים שלו, הייתה הרבה פעילות יומיומית סביבו, המטבח, היה מרכז העניינים." היא מחייכת.
"הקשר שלו עם פניאל אביו היה אחר. היו להם שיחות ארוכות, הם היו לוקחים את הג'יפ הישן ונוסעים לטיולי שטח. הרבה פעמים ניר ויתר על בילויים עם החברים לטובת זמן עם אבא. אני חושבת שרק אחרי שנהרג, ושמעתי את הקצינים והחברים מהשייטת או אפילו המורים והחברים מהתיכון, מדברים עליו, הבנתי איזה אדם רציני ואחראי היה. איזו השפעה הייתה לדברים שהוא אומר ועושה על כל הסביבה. כמה הכוח שלו לא היה רק כוח פיזי. והנה, עכשיו זה נמשך, בנירים".
קישור לאתר ההנצחה של ניר ז"ל: www.nir13.com/hantzaha/nirim1.htm

צור קשר